דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

הרמוניה עם הסביבה

במשך דורות רבים, בטרם חוקקה כנסת ישראל חוקים הנוגעים לאיכות

הסביבה )שעמם נמנים חוק מניעת זיהום הים, תשמ"ג, 1983 , וחוק מניעת

זיהום הים ממקורות יבשתיים, תשמ"ח, 1988 (, כבר הבינו חז"ל את חשיבות

הקשר ההדוק שבין האדם לסביבתו, ואת הצורך לשמור על הטבע שבקרבו

אנו חיים. ברוח זו הם פירשו את הפסוק המפורסם מספר קהלת - "ראה את

מעשה האלוקים כי מי יכול לתקן אשר עוותו" )ז', י"ג( - כאזהרה המיועדת

למין האנושי שלא לפגוע בסביבתו הטבעית. הם אף הוסיפו אמירה משל

עצמם: "תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קילקלת - אין מי

שיתקן אחריך" )מדרש רבה, ז'(.

חכמינו לא הכירו מושגים מתחום האקולוגיה, הם לא ידעו דבר על

ההתחממות הגלובלית, וודאי שלא היו מודעים לסיכוני זיהום הים בשל

פריקה לא נאותה של אוניות צובר. עם זאת, הם התוו את הדרך שבה

האנושות מתייחסת היום לנושאים סביבתיים.